<h1>הגהות הרמ"א על המרדכי</h1>
<h2>דף קא:</h2>
דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שותפות בהדיה כי פירוש הטוב לי והמטיב לחבירי וכן הטוב והמטיב שמברכין על שינוי יין (לקמן) צריך שיהא אחר עמו שיהנה גם הוא מאותו היין ולענין לפטור את חבירו בברכת הטוב והמטיב דינו כברכת בורא פרי הגפן. ופי' אבי העזרי שאם הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד שיש לו לברך מיד ב"פ הגפן על היין הטוב ופוטר הרע ולא יברך על הרע תחלה בורא פרי הגפן כדי לברך אחריו הטוב והמטיב כדי להרבות בברכות כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה כדאמרינן פ' כיצד מברכין (דף ל"ט.) גבי פרגיות וכן (שם ל"ט:) מברך על הפרוסה של חיטין ופוטר [את השלמה] של שעורים ויש שפוסק דאע"ג דקי"ל (שם דף מ"ב:) דיין שבתוך הסעודה כל א' מברך לעצמו מכל מקום ברכת הטוב והמטיב אחד מברך לכולם שאם היה מברך כל אחד ואחד לעצמו א"כ הוה ליה כל אחד ואחד יחידי ולא מברך יחידי הטוב והמטיב. ורבינו יחיאל מפרי"ש פירש דגבי הטוב והמטיב נמי מברך כל אחד ואחד לעצמו כמו ברכת בפה"ג דהא שייך שפיר התם (דף מ"ג.) טעמא לפי שאין בית הבליעה פנוי והא דאמר הטוב לדידיה והמטיב לאחריני לא שיהא צריך שיפטור אחריני מברכתן אלא בעינן שיהנה מאותו דבר שחבירו נהנה ממנו והרי כולן נהנין ממנו ששותין ממנו, וכן משמע בירושלמי דפירקין אמרו לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב הטוב (משמע) [משום] לדידיה והמטיב לאחריני דאשתו נהנית בדבר ואע"פ שאין אשתו עמו באותו מעמד דמי לא עסקינן שהיה בעלה בעיר אחרת כששמע ואז אין אשתו יוצאת באותה ברכה כיון שאינה שומעת אלא ודאי כיון שהיא נהנית ממה שהוא נהנה מברך הטוב והמטיב. האלפסי פסק דאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו. [מרדכי ברכות סימן רט"ז]. [וכתב הב"י ומה שכתב בשם האלפסי בדותא היא שלא נמצא כן בדבריו והדברים עצמן אין להם על מה שיסמוכו שאע"פ שאינו שלו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות. ובמרדכי ישן בדקתי ולא מצאתי בו לשון זה. הלכך לא חיישינן ליה כלל].
<h2>דף קג.</h2>
וצ"ע קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ההבדלה אחרי שאין אנו יושבין ולא מסובין לכן טוב למבדיל ולשומעין שישבו בשעת הבדלה שאז נראה כקבע ופוטר אותן. [מרדכי ברכות סימן קמ"ה]. [(חסר ההתחלה) דלדידן קביעת מעומד כמו בישיבה אלא מהרר"א ז"ל לא שתה עד שישב כמדומה משום דת"ח לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד. מהרי"ל סי' ס' ועיין שם בסי' קס"ד].
<h2>דף קג:</h2>
[ברכות מ"א ע"ב] אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ופי' ר"י כגון בשר ודגים וירק וכל דבר מלוח שרגילים לאכול עם הפת וכל מיני קדרה אע"פ שהוא אוכלו בלא פת וכן דייסא ורמשיי"ש וכיוצא בהן שהן עיקר סעודה ומשום פת הם באים הפת פוטרתן וכן כל המשקין שבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה חשיבי ואין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם חוץ מן היין מפני שהוא גורם ברכה לעצמו טעון ברכה לפניו ולא לאחריו. ודברים הבאים שלא מחמת הסעודה כגון תמרי ורמוני ושאר פירות שאין רגילין ללפת בהן את הפת ואינם באים להשביע רק לעכל המאכל טעונים ברכה לפניהם דכיון דלאו משום לפתן הם באים אין הפת פוטרתן והיינו כרב נחמן ורב הונא דלעיל דאמר טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. לאחר הסעודה פי' לאחר שמשכו ידיהם מן הפת קודם ברכת המזון אז כל מה שהביאו לפניהם בין מיני מליח בשר ודגים בין מיני פירות טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ודין זה שלישי אין נוהג בינינו בזמן הזה שאין אנו מושכים ידינו מן הפת עד ברכת המזון א"כ אפי' מה שאוכל לבסוף כגון פירות או שום דבר טעונה ברכה לפניהם ולא לאחריהם וקי"ל כדפסק רב פפא. ודייסא בתוך הסעודה הוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ולא כפירוש רש"י ז"ל שפירש טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. ויש להסתפק אם אדם אוכל בתחלת סעודה פת ופירות והם עיקר סעודתו אם יש לברך עליהם אם לאו כי סברא הוא שלא יברך עליהם כדאמרינן בירושלמי רב הונא אכל תמרי עם פיתא אמר ליה ר' חייא בר יוסף פליג את על רבך שבקינהו בתר מזונך ואת מברך עליהם תחלה וסוף אמר ליה אינון עיקר מגיסתי פירוש עיקר אכילתי, והיכא דבאמצע סעודה אוכל פירות איכא למימר כיון דאין דרך ללפת בהם הפת טעונין ברכה לפניהם והא דאמר ליה שבקינהו בתר מזונך ולא לאמצע המזון משום ברכה דלבסוף קאמר ליה, וירא שמים האוכל פירות בסעודה יאכל קצת מהן תחלה בלא פת ויברך עליהן ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת. אי הכי יין נמי נפטריה פת דודאי מחמת הסעודה אתי וליפטריה פת משמע דפשיטא ליה דשאר משקין דפת פוטרתן וכן היו נוהגין ר"ת ור"י שלא לברך על שום משקה בתוך הסעודה חוץ מיין וכן היו נוהגין בצרפת. (תוס' כשאדם קובע עצמו על היין כגון פורים או בברית מילה אז היין פוטר ע"כ לשון תוס' פ' כל הבשר (קי"א.)) וה"ר יוסף פי' דשאר משקין פשיטא ליה דאין פת פוטרתן ולא פריך רק מיין דחשיב ליה הבא מחמת הסעודה משום דמיגרר גריר ומתאוה לאכול על ידו ומי שמברך על המים יברך על כל פעם ופעם דחשיב נמלך ובה"ג פוסק דמאן דשתי מיא בגו סעודתא מברך זימנא קמייתא ותו לא. וששאלתם אם אני רגיל לברך על המים באמצע הסעודה וכתבתם ששמעתם בשם דודי ה"ר יו"ט כי הא דפריך הכא יין נמי נפטריה פת דווקא ביין שייך לאקשויי הכי משום דזיין אבל מים דאין פת פוטרתן לא קשיא (ליה) מידי משום דלא זייני כדמוכח במתני' (עירובין כו:) דהאומר קונם כל הזן עלי מותר במים ומלח ומשמע דסובר דשאר משקין דזייני יותר ממים פת פוטרתן ועל דבריו אלה קשה לי הלא יין פוטר כל מיני משקה אע"פ שעיקר ברכתו בורא פרי הגפן ולא שייכא מידי לשאר משקין וא"כ אין הטעם תלוי בכך אלא כמו שיין פוטר כל שאר מיני משקה לפי שבעיקר המשקה ישתה יין והוא ראש לכל שאר משקין לכך הוא עיקר לענין ברכה והם טפלים לו כמו כן פת לפי שעיקר סעודתו מפת חשובה עיקר לענין ברכה. וראיתי כתוב דלהכי מקשה תלמודא גבי יין טפי מגבי שאר משקין דשאר משקין לא חשיבי באים מחמת סעודה כמו יין שמחמת כח יין אדם מתאוה לאכול וכבר הייתי סבור שמטעם זה [דאמרינן לעיל מים אין מיזן זיין] היה אומר ה"ר יוסף שעל המים צריך לברך בתוך הסעודה אבל שאר משקין לא לפי שחשובים באים מחמת הסעודה כמו יין אבל עתה ראיתי שמשוים שאר משקים למים לברך באמצע הסעודה וכתב ה"ר יוסף שכך המנהג והביא ראיה שכן נמצא בה"ג דמאן דשתי מיא וחמרא ושיכרא מברך זימנא קמייתא ותו לא [קאי אלעיל לפי סברת הר"ר יוסף] ולדידיה כל משקין הם כדברים הבאים בתוך הסעודה ופת פוטרתן. [מרדכי ברכות סימנים קל"ה—קל"ו]. [(חסר ההתחלה) אבל אם שתה אפי' מיא טעונין ברכה לפניהם דאין פת המוציא פוטר שתייתה וכן משמע בסוף פרקין דתנן השותה מים לצמאו מברכין שנ"ב ואמרינן לאפוקי מאי לאפוקי היכא דחנקתיה אומצא ולא אמר לאפוקי מאן דשתי מיא בתוך הסעודה וכן פסק דמאן דשתי מיא בתוך הסעודה מברך זימנא קמייתא ותו לא. ור"ב ממגנצא פי' בסיפא כרבי יואל הלוי והביא ראיה מע"פ אין מברכין אלא על היין ופריך אטו אשיכרא ואמיא לא מברכין אמר אביי ה"ק. ואמאי לא משני דה"ק אין מברכין כשאוכלין פת אלא על היין לאו מברכין. מ"י].
